דבר המדריך – צחי גלובין על הפירנאים

צחי, בוא נתחיל מהשאלה המתבקשת – אם צריך לבחור נקודת שיא אחת בטיול לפירנאים, מה זה בעיניך?
"בלי לחשוב פעמיים – שמורת אגוואס טורטס. זה אזור שמייצג את הפירנאים בצורה הכי טהורה – נופים הרריים, אגמים אלפיניים, מים שזורמים בכל פינה ומצוקי גרניט גבוהים שמקיפים אותך מכל כיוון.
כשמגיעים לשמורה הזאת, מבינים פתאום את השם שלה – 'המים המתפתלים'. המפלים, הנחלים, והאגמים הצלולים כמו קריסטל יוצרים תחושת מרחב וטבע בתולי. זה מקום שפשוט נעים בו – גם למטיילים מנוסים וגם למי שמחפש הליכה קלילה באוויר צלול."

יש אזור נוסף שאתה מרגיש שצריך לקבל יותר תשומת לב?
"כן, בהחלט – עמק אראן. זה אזור פחות מוכר לרוב המטיילים הישראלים, אבל הוא שווה תשומת לב מיוחדת, גם בגלל הנוף וגם בגלל הסיפור האנושי.
עד 1985, העמק הזה היה כמעט מנותק משאר ספרד – פשוט לא הייתה אליו גישה נוחה ברכב לאורך כל השנה. כתוצאה מזה, נוצרה שם זהות מקומית מאוד חזקה, ואפילו ניב ייחודי שנקרא ארנאית – שילוב של קטלאנית, ספרדית וצרפתית.
היום כשנוסעים לשם, מרגישים עדיין את הבידול הזה – האנשים מאוד גאים בזהות שלהם, האדריכלות שונה, וגם האווירה קצת אחרת. זה אזור יפהפה, שנשמר בו משהו מאוד מקומי ואמיתי."

ולגבי הצד הקולינרי – יש מאכל שאתה ממליץ לנסות?
"אני אגיד את האמת – בתחום הזה אני פחות חזק", הוא מחייך. "אני לא יודע להמליץ על מאכל מקומי מסוים, אבל האוכל בפירנאים הוא פשוט, כפרי וטוב. הרבה תבשילים מבוססי בשר, גבינות מקומיות, מרקים חמים – במיוחד בעונות הקרות.
מה שחשוב זה לאו דווקא המנה, אלא האווירה – לאכול בכפר קטן אחרי יום של הליכה או נסיעה באזורים הרריים, זה תמיד מרגיש נכון."

אז איך היית מסכם את חוויית הטיול בפירנאים?
"זו חוויה שיש בה איזון – בין נופים מרהיבים לנוחות, בין טבע פתוח לבין תרבות מקומית מעניינת.
אין כאן קצב גבוה מדי, אין עומס – הכול מתנהל בשקט, בטבעיות. זה אידיאלי למי שרוצה לראות טבע, אבל לא להתרחק מהאוכל הטוב והלינה הנוחה."