יוון ההררית היא חלק בלתי נפרד מן הבלקן. איך יודעים? לפי הנוף והאוכל, והמוזיקה והדרכים שמתפתלות והאווירה החמה, הקרובה, השונה כל כך מאזורים אחרים באירופה. בשום מקום אחר לא מגישים גבינה כזו, קפה בטעם כזה. בשום מקום אחר לא בנו כנסיות כאלה. אין עוד יערות, קניונים ונהרות נהדרים כל כך. הבוזוקי מנגן כאן בצלילים קצת שונים, הקשתות של גשרי האבן מזכירות את המזרח והדרכים קוראות לנו לצאת ולנסוע – ליוון ולבלקן.
רכסי ההרים בצפון מערב יוון רצופים בפסגות גבוהות, דרכים הרריות שכיף עצום לנסוע בהן, יערות עצי אורן ענקיים, כמה גשרים יפים וכנסיות הרריות מבודדות. העונג שטמון בנסיעת שטח הוא השלווה שהיא משרה. בניגוד לנהיגה עירונית, שמלווה במתח, בפקקים ובכעסים, הנהיגה בדרכי ההרים מרחיבה את הלב ואת הנשימה. השקט של הטבע חודר אלינו ועוטף אותנו כמו שמיכה נעימה. רבים קוראים לרכס אבריטניה (Evritania) "שווייץ של יוון".
הכפרים הקטנים של האזור ההררי הם היהלום האמתי של יוון. בכל אחד מהם יש טברנה מצוינת, בה, על מפות משובצות, מגישים את המעדנים המקומיים – לפעמים אלה מאפים בלקניים שרק מעטים יודעים להכין, לפעמים אלה שיפודי בשר כבש, במקומות אחרים זה הגירוס המפורסם – השווארמה היוונית הנהדרת, שגורמת לנו ללקק את האצבעות. ויש סלטים יווניים נהדרים, טריים, עם חצילים וזיתים ושום ותבלינים בלקניים שאין בשום מקום אחר. בכל מקום ישמחו למזוג קצת אוזו שקוף וטעים או רצינה נפלאה, יין שהיוונים בכפרים ההרררים עדיין מוסיפים לו שרף של אורנים, שמעניק לו טעם מיוחד במינו.
נסיעת שטח מרהיבה מובילה לסדרת מפלים שוצפים שנקראים "מפלי הגשם הנצחיים" ואל מנזר פרוסוס (Proussos) שבנוי על הסלע, אל טחנות קמח עתיקות וגשרים שצורתם קשת מושלמת והם בנויים אבן וחוצים את הנהרות כבר מאות שנים.
אחר כך נגיע גם אל "המערה השחורה", לאגם פלסטירה (Plastira), שנחשב לאחד האגמים היפים ביוון וקניון ויקוס (Vicos) בחבל זגוריה, שמופיע בספר השיאים של גינס כ"קניון הצר העמוק ביותר בעולם".
חבל זגוריה (Zagoria) בו מתנשאים הרי הפינדוס (Pindos) שונה מאזוריה האחרים של יוון. יש בו כפרים קטנטנים, עם מסורות שנשמרות כבר מאות שנים ברציפות. חובבי התרבות ירוו כאן נחת משפע של שרידים מרתקים מן העבר ומן הכפרים העתיקים, שנותרו כמעט ללא שינוי מאות שנים כמונודנדרי (Monodendri), פפינגו (Papingo) וקאסטראקי (Kastraki). הכפר הקטן מיקרו פפינגו זכה כבר מזמן לכינוי "גן העדן הקטן של יוון" . כאשר צועדים ברחובותיו הצרים מבינים היטב מדוע. כאשר עומדים מול הגשר הענק העתיק של פילי אפשר רק להפתעל מן הידע ומן היכולות הטכנולוגיות המופלאות שהיו לתושבים האזור כבר לפני מאות רבות של שנים.
הקיץ בהרים מאפשר לנו לטבול בבריכות מים טבעיות, ליהנות מן הפירות העונתיים ואפילו לצאת לשיט רפטינג בנהר האליקיומטיקס. אחר כך נהנה מארוחת ערב חגיגית בטברנה של הכפר קאסטראקי, מחגיגת פולקלור מקומית, מנגינת הבוזוקי שקורעת לנו אל הלב ומעוד קצת אוזו שמרפא הכול.
אחת מגולות הכותרת בביקור ביוון ההררית הוא הטיפוס למנזרי מטאורה (Meteora), שניצבים בראש צוקי סלע. אחר שצועדים בדרך הנזירים אפשר לעמוד במשך שעות, להתבונן במבנים המדהימים בפה פעור ולתהות שוב ושוב איך הצליחו הנזירים לבנות את המנזרים הפנטסטיים האלה בראש הצוקים שעליהם הם ניצבים. בלי חשמל, במכניקה בסיסית וברצון בלתי נלאה. זאת תעלומה ומראה ייחודי בקנה מידה עולמי.
ויש דברים שרק אנחנו יודעים למצוא ולהראות. אחת הדוגמאות לכך היא פסלו של המלך לאוניידס (המלך של 300 הספרטניים). רק מי שמכיר היטב את סיפור הקרב והאגדה המקומית יודע עד כמה המקום מרתק. גם אתם תדעו.
